אי שם לפני כמה אלפי שנים הומצא הגלגל. יש אומרים שזו ההמצאה הכי חשובה בתולדות האנושות כולה. שם הממציא אינו ידוע אך אין ספק שרוכבים האופניים באשר הם חייבים לו תודה גדולה. לפני כ-130 שנים התפתחו האופניים בתצורה הדומה לזו המוכרת לנו כיום. קוטר הגלגלים הגיע לאזור בו אנו נמצאים כיום, ביחד עם פיתוח צמיגי האופניים המנופחים בלחץ אויר התקבלו האופניים מהם התפתחו וואריאציות של האופניים המוכרים לנו כיום.
בעולם אופני הכביש, הגלגל מהווה את הרכיב השני בחשיבותו באופניים. הגלגל (והצמיג שהוא רכיב זול יחסית) משמש כמקור הקשר של הרוכב עם הכביש. הוא אחראי על הורדת הכוח, על דיוק ההיגוי ובעידן המודרני, אחראי לא מעט גם על המבנה האירודינמי.
מבנה הגלגל עצמו לא השתנה מזה שנים רבות:
נאבה (hub) - הרכיב המקשר בין הגלגל לבין שלדת האופניים, ציר, מערכת מייסבים ומקום לחבר את החישורים אל החישוק עצמו.
חישוק (rim) - כשמו כן הוא. מסגרת עגולה אליה מחובר הצמיד בצד אחד וממנו יוצאים החישורים ומתחברים אל הנאבה.
חישורים (spokes) - בלשון העם שפיצים. מוטות פלדה או אלומיניום המחברים בין החישוק לבין הנאבה.
בעבר היו גם ניסיונות ליצר גלגלי אופניים ביציקה אחת. זה קיים באופני נג"ש, מה שוכונה גלגל דיסק אחורי. שאר הווריאציות נפסלו מטעמי בטיחות על ידי איגודי האופניים השונים בעולם.
ואחרי ההקדמה הזו הגיע הזמן לדבר על השינויים בתחום גלגלי אופני הכביש. כפי שכתבתי במאמרים קודמים עולם אופני הכביש נמצא כיום בסוג של מהפכה. חדירת טכנולוגיות מתקדמות ושיפור בתהליכי הייצור הגיעו גם אל גלגלי האופניים. לפני כ-15 שנים לערך החלו להופיע באופניים הסדרתיים גלגלים קלי משקל. השיפור באיכות האלומיניום וגם חדירת סיבי הפחם לגלגלי האופניים הסדרתיים, היו שלב חשוב באבולוציה. השימוש בסיבי פחם בגלגלי הטובולר ובהמשך גם בגלגלי הקלינצ'ר הפך נפוץ יותר. סט גלגלים במשקל של פחות מ-1500 גרם הפך לאפשרי לא רק טכנולוגית אלא גם כלכלית.
בתחילה סבלו הגלגלים מהתעוותויות שונות עקב השפעת טמפרטורת הבלימה והפרשי טמפרטורה, כמו גם מבלאי גבוה יחסית. פיתוח תהליכי בדיקה ובקרת איכות העלו מאד את האמינות וציבור הרוכבים זכו בגלגלי כביש קלים הבולמים היטב ואמינותם גבוהה עד כדי כך, שכבר אין כל חשש גם לרוכב חובב להשתמש בגלגלי קרבון.
והנה באו בלמי הדיסק ביחד עם הצמיגים הרחבים וטרפו את הקלפים. אין צורך במשטחי בלימה על החישוקים, אין חשש מפיצוצי צמיג עקב בלימה קיצונית. באותה נשימה אנו עדים לשימוש נרחב בצמיגים רחבים, תהליך שגם מוריד את לחצי האוויר בצמיגים. ובשילוב עם הדור החדש של השלדות, מאפשר התמודדות טובה יותר עם תנאי אספלט קשים, מעלה את האחיזה והביטחון בעת הרכיבה. ביחד עם החדירה של בלם הדיסק חל גם שינוי בנאבות. לא עוד ציר שחרור מהיר מסוג QR, אלא צירי Thru Axle בקוטר 12 מילימטרים החלו להופיע בשנתיים האחרונות, הם קלים לשימוש ומבטלים חופשים בחיבור הגלגל לאופניים.
שלב נוסף באובולוציה הופיע לא מזמן בגלגלי הכביש, חישוקים רחבים יותר ויותר. רוחב פנמי של 19 עד 21 מילימטרים שהספיק בעבר לכל רוכב ולכל צמיג סטנדרטי כבר לא מתאים לצמיגים ברוחב 28 או 30 מילימטרים. חישוקי הקרבון יהפכו נפוצים בהרבה, רוחב פנימי של 23 עד 26 מילימטרים. מאחר ואין צורך להתמודד עם פיזור חום הבלימה קל יותר ליצר חישוקים קלים יותר וקשיחים יותר ביחס למה שהכרנו בעולם בו נדרשו משטחי בימה בחישוק.
צמיגי הטיובלס, שכיום הם הסטנדרט באופני ההרים ויחדרו גם לעולם הכביש ויצרני הגלגלים מתכוננים לכך כבר כיום, ניצנים ראשונים נראו כבר לפני כמה שנים ובשנה האחרונה עלה מאד ההיצע בתחום.
באופן אישי אני רוכב כבר כיום על גלגלי קרבון עם נאבות דיסק בפרופיל 37 מילימטרים ורוחב פנימי של 23 מילימטרים. פרופיל 37 מילימטרים חודר בשנים האחרונות בצורה מאסיבית לשוק הגלגלים. הוא מחליף את פרופיל ה-25 שהיה הלהיט העיקרי לאורך שנים רבות. לטעמי הוא מקנה שילוב נהדר בין אירודנימיות למשקל אידאלי. רוכבים חזקים וכאלו שמסוגלים להתמודד היטב עם רוחות צד יעדיפו פרופיל 50 מילימטרים.
רוכבי הנג"ש צפויים להערכתי לזכות בקרוב לגלגלי דיסק (חישוק מלא) מסוג קלינצ'ר התואמים לבלמי דיסק, כאן מדובר במהפכה מאחר וכיום כל גלגלי הדיסק (חישוק מלא) מיועדים כיום אך ורק לצמיגי טיובולר.
ומה בעתיד
העתיד כבר כאן. בעצם עוד דבר אחד - עיצובים. כן כן, דוגמאות צבעים ומגע אישי, מה שיהפוך את האופניים המיוחדים שלנו לעוד יותר אישיים.